נפגע בתאונת דרכים, בין אם היה נהג, נוסע או הולך רגל, זכאי לפיצוי ללא צורך להוכיח מי אשם בתאונה. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע מנגנון של פיצוי אוטומטי, וסכום הפיצוי נגזר מנתונים אישיים כגון גיל, שכר, ואחוזי הנכות שנקבעו, ולא משאלת האשמה.
כשאין ביטוח בתוקף, למשל בתאונת פגע וברח, הפיצוי משולם מקרן ייעודית שהוקמה בחוק, קרנית. תקופת ההתיישנות הרגילה היא שבע שנים ממועד התאונה.
העיקרון שבבסיס: פיצוי ללא הוכחת אשמה
סעיף 2 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מטיל אחריות על המבטחת או על בעל הרכב לפצות כל מי שנפגע עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ללא קשר לשאלה מי התרשל. זהו הבדל מהותי לעומת תביעת רשלנות רגילה, שם על התובע להוכיח את יסודות העוולה.
מרכיבי הפיצוי
| רכיב הנזק | מה הוא כולל |
|---|---|
| כאב וסבל | פיצוי המחושב לפי נוסחה קבועה בתקנות, על בסיס אחוזי נכות, ימי אשפוז וגיל |
| אובדן השתכרות | הפרש הכנסה בעבר ובעתיד כתוצאה מהפגיעה, לפי הכנסת הנפגע טרם התאונה |
| הוצאות רפואיות ושיקום | טיפולים, תרופות, ניתוחים ושיקום שאינם מכוסים בסל הבריאות |
| עזרת צד שלישי | עלות סיוע בפעולות יומיום בתקופת ההחלמה או לצמיתות |
| ניידות והתאמת דיור | בפגיעות קשות, התאמת רכב או דיור לצרכי הנפגע |
כאב וסבל: איך בונים את הנוסחה?
הפיצוי בגין כאב וסבל אינו נתון לשיקול דעת חופשי, אלא מחושב לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. הנוסחה מתבססת על שלושה משתנים עיקריים: אחוז הנכות הרפואית שנקבעה, מספר ימי האשפוז בפועל, וגילו של הנפגע, כאשר ככל שהנפגע מבוגר יותר מגיל שלושים כך פוחת שיעור הפיצוי. הסכומים המדויקים מתעדכנים מעת לעת ולכן אינם מובאים כאן כמספרים קבועים.
מי משלם כשאין ביטוח? קרנית
סעיף 12 לחוק מקים את קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. תפקידה לשלם פיצוי לנפגעים במקרים שבהם לא ניתן לתבוע מבטחת רגילה, למשל תאונת פגע וברח שבה הנהג הפוגע לא אותר, רכב שלא זוהה, או רכב שנהג ללא ביטוח חובה בתוקף.
שלוש מלכודות שחוזרות על עצמן
דיווח לא מספק בזמן אמת. תיעוד רפואי סמוך למועד התאונה, כולל תלונות שנרשמו בחדר המיון, הוא הבסיס להוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה. פער בין מועד התאונה למועד הפנייה הרפואית הראשונה עלול לשמש את המבטחת לערער על הקשר הסיבתי.
הסכמה מוקדמת מדי לפשרה. חלק מהנזקים, ובעיקר הפגיעה התפקודית ואובדן ההשתכרות העתידי, מתבררים במלואם רק לאחר תקופת החלמה וייצוב מצב רפואי. פשרה שנחתמת מוקדם מדי עלולה שלא לשקף את מלוא הנזק.
אי מיצוי זכויות מול קרנית. נפגעים רבים אינם מודעים לכך שגם כשאין להם ביטוח משלהם, או שהפוגע נעלם, הם עדיין זכאים לפיצוי מקרנית, ונמנעים מלכתחילה מלפעול למיצוי הזכות.
התיישנות
תקופת ההתיישנות הרגילה לתביעת נזקי גוף מתאונת דרכים היא שבע שנים ממועד קרות התאונה, לפי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. כאשר הנפגע קטין במועד התאונה, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל רק בהגיעו לגיל שמונה עשרה, כך שבפועל עומדת לו הזכות להגיש תביעה עד לגיל עשרים וחמש.
שאלות ותשובות
האם צריך להוכיח שהנהג השני אשם כדי לקבל פיצוי?
לא. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע פיצוי ללא הוכחת אשמה. די בכך שהנזק נגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ואין צורך להוכיח מי נהג ברשלנות, גם אם הנפגע עצמו היה מעורב בגרימת התאונה.
מי משלם פיצוי כשאין ביטוח בתוקף או שהנהג ברח מהמקום?
בתאונת פגע וברח, רכב לא מזוהה, או רכב ללא ביטוח חובה בתוקף, הפיצוי משולם על ידי קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, המוקמת מכוח החוק לצורך מקרים אלו.
איך מחושב הפיצוי בגין כאב וסבל?
הפיצוי בגין כאב וסבל מחושב לפי נוסחה קבועה בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המתבססת על אחוזי הנכות שנקבעו, מספר ימי האשפוז, וגילו של הנפגע, כאשר ככל שהנפגע מבוגר יותר מגיל שלושים כך פוחת הרכיב.
האם אפשר לתבוע גם את הנהג עצמו בנזיקין רגילה?
ככלל לא. החוק קובע כי הוא מהווה תרופה בלעדית לנזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, ואינו מאפשר הגשת תביעת רשלנות מקבילה נגד הנהג מכוח פקודת הנזיקין בגין אותו נזק גוף.
תוך כמה זמן צריך להגיש תביעה?
תקופת ההתיישנות הרגילה היא שבע שנים ממועד התאונה. כאשר הנפגע קטין, מניין ההתיישנות מתחיל רק בהגיעו לגיל שמונה עשרה, כך שבפועל יש לו זמן עד גיל עשרים וחמש להגיש תביעה.
מה כולל הפיצוי מעבר לכאב וסבל?
הפיצוי עשוי לכלול גם אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות ושיקומיות, עזרת צד שלישי, הוצאות ניידות והתאמת דיור בהתאם לחומרת הפגיעה, בנוסף לרכיב הכאב והסבל.
האמור במאמר זה הוא מידע משפטי כללי, מעודכן ליום 31 ביולי 2026, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ פרטני. גובה הפיצוי בפועל נגזר מנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אין באמור משום הבטחת תוצאה כלשהי.