דלג לתוכן הראשי
077-2088182 ייעוץ חינם
היצירה 3, רמת גן, בית ש.א.פ

נפילה ברחוב, מתי הרשות המקומית חייבת לפצות?

הרשות המקומית אינה מבטחת אוטומטית של כל מי שמעד ברחוב. אחריותה הנזיקית מתגבשת רק כאשר קיים מפגע החורג מסיכון סביר, כאשר הרשות ידעה עליו או הייתה צריכה לדעת עליו במסגרת פיקוח סביר, וכאשר לא פעלה להסירו בתוך זמן סביר.

הנטל להוכיח את שלושת היסודות הללו, מפגע מהותי, ידיעה או חובת ידיעה, ומחדל בתיקון, מוטל על הנפגע. תביעה כזו מתיישנת בתוך שבע שנים ממועד הנפילה, וסכום הפיצוי עשוי להיות מופחת אם ייקבע כי גם ההולך רגל לא נהג בזהירות סבירה.

העיקרון שבבסיס: חובת זהירות, לא אחריות מוחלטת

סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטילים אחריות על מי שהתרשל וגרם נזק לזולת. רשות מקומית, ככל גורם אחר, חבה בחובת זהירות כלפי הולכי רגל במרחב הציבורי שבשליטתה. עם זאת, החובה אינה חובה להבטיח רחוב חף מכל פגם, אלא חובה לנהוג כפי שרשות סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין.

נקודה שראוי להכיר: פסק הדין המנחה בדיני הרשלנות של רשויות ציבוריות, ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עסק במקרה אחר לגמרי (צלילה בבריכה ציבורית), אך העקרונות שנקבעו בו מנחים גם כיום ביחס לאחריות רשויות מקומיות במרחב הציבורי, לרבות רחובות ומדרכות. בית המשפט בוחן את חומרת הסיכון הצפוי, את התועלת החברתית שבפעילות, ואת עלות האמצעים הדרושים למניעתו. ככל שמניעת הסיכון פשוטה וזולה יחסית לחומרתו, גוברת הנטייה להטיל אחריות.

מה צריך להוכיח כדי לזכות בפיצוי?

תביעת רשלנות נגד רשות מקומית בגין נפילה ברחוב דורשת הוכחת ארבעה יסודות מצטברים:

יסודמה נדרש להוכיח
מפגע מהותיחריגה מסיכון סביר, לא סטייה זניחה, למשל בור, שקיעה ניכרת או מכסה שבור
ידיעה או חובת ידיעההרשות ידעה בפועל על המפגע, או שבפיקוח סביר הייתה צריכה לדעת עליו
מחדל בתיקוןחלף זמן סביר לתיקון המפגע והרשות לא פעלה להסירו
קשר סיבתי ונזקהמפגע, ולא גורם אחר, הוא שגרם לנפילה ולפגיעה הנטענת

מתי הרשות המקומית לא תחויב?

לא כל מכשול מזכה בפיצוי. רחוב עירוני אינו יכול להיות משטח סטרילי לחלוטין, ובתי המשפט מכירים בכך שרשות אינה יכולה לפקח באופן רציף על כל מטר במרחב הציבורי. סטיות זניחות בגובה המדרכה, בלאי סביר, או מפגע רגעי שנוצר זמן קצר לפני הנפילה, כגון שלולית מגשם פתאומי, אינם, ככלל, מקימים אחריות, שכן לרשות לא הייתה הזדמנות סבירה לגלותם ולתקנם.

אשם תורם, כשגם ההולך רגל לא היה זהיר

גם כאשר מתקיימת רשלנות מצד הרשות, בית המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצוי בשיעור של אשם תורם, לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אם נקבע שגם הנפגע לא נהג בזהירות סבירה, למשל התעלם ממפגע גלוי לעין, הלך תוך כדי שימוש בטלפון הנייד, או צעד באזור חשוך בשעה שנדרשה משנה זהירות.

שלוש מלכודות שחוזרות על עצמן

תיעוד שמגיע מאוחר מדי. מפגעים מתוקנים לעיתים תוך ימים ספורים מהדיווח עליהם. בלי צילום מיידי של המפגע עצמו, כולל זווית רחבה שמראה את מיקומו המדויק, קשה מאוד להוכיח בדיעבד את קיומו וחומרתו.

היעדר פנייה בכתב לרשות. פנייה מתועדת סמוך למועד האירוע, בין אם באמצעות מוקד 106 ובין אם במכתב, יוצרת רישום מנהלי שמסייע להוכיח גם את מועד קרות האירוע וגם, במקרים המתאימים, ידיעה של הרשות על מפגע שכבר הוזכר בתלונות קודמות.

המתנה עד לקראת תום תקופת ההתיישנות. אף שהחוק מקנה שבע שנים להגשת התביעה, המתנה ממושכת פוגעת בסיכויי ההוכחה: המפגע מתוקן, עדי הראייה נעלמים והזיכרון מתעמעם.

צעדים חשובים לאחר נפילה ברחוב

  1. טיפול רפואי מיידי. פנייה לחדר מיון או לרופא, ותיעוד רפואי מפורט הכולל את נסיבות הנפילה כפי שנמסרו לצוות הרפואי.
  2. תיעוד המפגע במקום. צילום מכמה זוויות, כולל תמונה שמראה את המיקום ביחס לסביבה, ובמידת האפשר עם קנה מידה, למשל מטבע או נעל לצד המפגע.
  3. איסוף פרטי עדים. שם וטלפון של כל מי שנכח במקום, גם אם לא ראה את הנפילה עצמה אלא רק את מצב המדרכה.
  4. דיווח לרשות המקומית. פנייה למוקד 106 או פנייה בכתב, ושמירת אסמכתת קבלת הפנייה, מספר פנייה, תאריך וצילום מסך.
  5. פנייה לעורך דין נזיקין. בשלב מוקדם ככל האפשר, על מנת לבחון את היסודות הנדרשים, לתעד ולפעול לפני שראיות אובדות.

שאלות ותשובות

מה ההבדל בין מפגע מהותי לסיכון סביר שאין לפצות עליו?

בתי המשפט מבחינים בין מפגע מהותי, כגון בור עמוק, הפרש גובה ניכר בין אבני מדרכה, או מכסה ביוב שבור או שקוע, לבין סטיות זניחות שכל משטח עירוני טבעי כולל. המבחן הוא של סיכון בלתי סביר שהיה על הרשות לצפות ולמנוע, ולא כל אי חלקות מזכה בפיצוי.

האם חובה לדווח לעירייה מיד אחרי הנפילה?

אין חובה סטטוטורית לדיווח מיידי כתנאי להגשת תביעה, אך מומלץ מאוד לתעד ולדווח בסמוך לאירוע, למשל דרך מוקד 106, הן כדי לשמר ראיות לפני שהמפגע מתוקן והן כדי לבסס שהרשות קיבלה הודעה על הסיכון.

תוך כמה זמן צריך להגיש תביעה נגד הרשות המקומית?

תקופת ההתיישנות הכללית לתביעת נזיקין היא שבע שנים ממועד קרות הנזק, לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. עם זאת מומלץ שלא להמתין, מכיוון שראיות פיזיות וזיכרון עדים נשחקים עם הזמן.

האם הפיצוי מופחת אם גם אני לא הייתי זהיר מספיק?

כן. בית המשפט רשאי לקבוע אשם תורם ולהפחית את הפיצוי באחוזים מסוימים, אם נקבע שגם הנפגע לא נהג בזהירות סבירה, למשל התעלם ממפגע גלוי לעין או הלך תוך כדי הסחת דעת.

מה קורה אם הנפילה קרתה בדרך לעבודה או ממנה?

נפילה בדרך לעבודה או ממנה עשויה להיחשב גם תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מה שפותח מסלול מקביל של תגמולי ביטוח לאומי, לצד תביעת הנזיקין נגד הרשות המקומית בשל הפרשים שאינם מכוסים.

איך מוכיחים שהרשות ידעה מראש על המפגע?

ידיעה מוקדמת אפשר להוכיח בעזרת תלונות קודמות שהוגשו לרשות, פניות של תושבים אחרים, או ממאפייני המפגע עצמו, למשל שקיעה מיושנת או צמחייה שצמחה סביב הבור, המעידים שהוא לא נוצר זמן קצר לפני הנפילה.

האמור במאמר זה הוא מידע משפטי כללי, מעודכן ליום 31 ביולי 2026, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ פרטני. קיומה של אחריות נזיקית ושיעור הפיצוי נגזרים מנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אין באמור משום הבטחת תוצאה כלשהי.

רוצים לדעת עוד?

משרדנו ישמח לענות על כל שאלה משפטית

צרו קשר